גיל בר ובת מצווה – חלון הזדמנות ליצירת תקשורת בריאה עם המתבגר העתידי
גיל בר ובת מצווה נתפס אצלנו בדרך כלל כנקודת ציון חגיגית: אירוע, משפחה, חברים, עלייה לתורה, שמלה או חליפה והרבה מאוד הכנות. אבל מאחורי כל אלה מסתתר שינוי עמוק יותר. הילד או הילדה שלנו נמצאים על הסף שבין הילדות לגיל ההתבגרות, וזהו רגע שמעניק לנו, כהורים, הזדמנות חשובה לעצור ולחשוב על הקשר שאנחנו רוצים לבנות איתם בשנים הבאות.
גיל ההתבגרות מביא איתו באופן טבעי יותר עצמאות, יותר פרטיות ולעיתים גם יותר מרחק מההורים. הילד שהיה רגיל לספר לנו כמעט הכול מתחיל לשמור חלק מהדברים לעצמו. הוא מגבש זהות, בודק גבולות ומחפש את מקומו בעולם. כל אלה הם תהליכים בריאים וחשובים, אבל הם עלולים להפתיע גם הורים שמרגישים שעד לא מזמן התקשורת בבית הייתה פשוטה ופתוחה יותר.
דווקא גיל בר ובת מצווה הוא זמן מצוין להניח יסודות לקשר החדש. לא עוד קשר שמבוסס רק על כך שאנחנו ההורים והוא הילד, אלא קשר שמתחיל לפנות מקום לשיחה, להקשבה, לאמון ולכבוד הדדי.
לא צריך לחכות למשבר כדי להתחיל לדבר
הורים רבים מנסים לפתוח שיחות משמעותיות דווקא כשכבר יש בעיה. משהו קרה בבית הספר, התעורר קושי חברתי, הופיע ויכוח בבית או שהמתבגר החל להתרחק. ברגעים כאלה חשוב לדבר, כמובן, אבל השיחה כבר נולדת בתוך מתח. הילד יודע שיש סיבה לכך שההורה מבקש לשבת איתו, ולעיתים הוא מגיע אליה כשהוא כבר דרוך או מתגונן.
הדרך הטובה יותר היא לבנות את ערוץ התקשורת עוד קודם, בזמן שאין משבר ואין בעיה שצריך לפתור. ליצור חוויה שבה אפשר לדבר גם על חלומות, פחדים, חברים, משפחה, הצלחות, אכזבות, ציפיות ושאלות על העתיד.
בר או בת המצווה מספקים לכך הזדמנות טבעית. התקופה עצמה כבר מעוררת שאלות: מה פירוש להתבגר? מה משתנה? איזו אחריות הילד מוכן לקבל? מה חשוב לו לשמור מהילדות, ואיזה אדם הוא רוצה להיות? אלו שאלות שלא צריך להגיש כמו מבחן. הן יכולות לעלות בעדינות, בתוך זמן משותף שמאפשר לשיחה להתפתח בקצב שלה.
למה דווקא יום בטבע?
בבית קשה מאוד לייצר את המרחב הזה. הטלפון מצלצל, אחד האחים נכנס לחדר, מישהו צריך להכין אוכל, הטלוויזיה פועלת וברקע מחכה רשימה של מטלות. גם כאשר מחליטים לשבת לשיחה, עצם ההכרזה ש״עכשיו מדברים״ עלולה להפוך את המפגש לרשמי ומלחיץ.
בטבע קורה משהו אחר. יוצאים מהשגרה ומהתפקידים הקבועים. לא יושבים זה מול זה סביב שולחן, אלא הולכים יחד, זה לצד זה. המבט אינו חייב להיות ישיר כל הזמן, ויש מקום גם לשקט. לפעמים דווקא העובדה שלא חייבים לדבר מאפשרת לשיחה אמיתית להתחיל.
יום טיול משותף יוצר רצף של זמן שכמעט לא קיים בחיי היום־יום. יש נסיעה, הליכה, עצירה מול נוף, ארוחה משותפת ורגעים קטנים של מאמץ, צחוק או התלבטות בדרך. לא צריך למלא כל דקה בתוכן. השיחה יכולה להתחיל בנושא אחד, להיעלם לזמן מה ולחזור מאוחר יותר ממקום אחר.
הטבע עצמו מזמין נושאים לשיחה. שביל שמתפצל מעלה שאלות על בחירה. עלייה מאתגרת מאפשרת לדבר על מאמץ והתמודדות. תצפית רחבה יכולה לפתוח שיחה על העתיד. אתר היסטורי מזמין מחשבה על שייכות, משפחה ושרשרת הדורות. גם רגע פשוט של ישיבה ליד מעיין או מתחת לעץ יכול להפוך לזיכרון שהילד יישא איתו לאורך שנים.
המטרה היא לא להוציא מהילד תשובות
כדאי להגיע ליום כזה בלי רשימת שאלות ובלי ציפייה ל״שיחת עומק״ שתפתור הכול. ילדים מרגישים מהר מאוד כשהם נמצאים תחת חקירה, גם אם השאלות נשאלות מתוך אהבה.
המטרה אינה לגרום לילד לספר דברים שאינו רוצה לספר. המטרה היא להעביר לו מסר: אני כאן, אני רוצה להכיר אותך כפי שאתה היום, ואני מעוניין לשמוע גם דברים שאולי לא תמיד יהיה לי קל לשמוע.
אפשר להתחיל מדברים פשוטים: מה הוא הכי אוהב בתקופה הזו, מה מעסיק אותו, מי האנשים שמשפיעים עליו, מה הוא היה רוצה שיישאר כפי שהוא ומה הוא מקווה שישתנה בשנים הקרובות. אפשר גם לשאול מה הוא צריך מאיתנו כהורים כשהוא כועס, נכשל או מסתבך, ומה אנחנו עושים לפעמים שעוזר לו פחות ממה שנדמה לנו.
חשוב לא פחות שגם ההורה ישתף. שיחה טובה אינה ריאיון. אפשר לספר איך אנחנו היינו בגילו, במה פחדנו להודות, אילו טעויות עשינו ומה היינו רוצים שמבוגר משמעותי יגיד לנו אז. שיתוף כן, שמתאים לגיל ואינו מכביד על הילד, יכול להפוך את ההורה מדמות שרק שואלת ומחנכת לאדם שאפשר לדבר איתו.
יום אחד לא בונה קשר, אבל הוא יכול לפתוח דלת
אין טיול אחד שיבטיח תקשורת מושלמת לאורך גיל ההתבגרות. יהיו ויכוחים, תקופות של ריחוק ורגעים שבהם הילד יעדיף לדבר עם חברים ולא איתנו. זה חלק טבעי מהגדילה.
אבל יום משותף יכול ליצור נקודת התחלה. הוא יכול להפוך לזיכרון שאליו חוזרים ולסמן לילד שהקשר איתנו מסוגל להכיל יותר מהוראות, ציונים, מטלות ושאלות על בית הספר.
כדאי אפילו לסיים את היום בהחלטה קטנה להמשך. לא התחייבות גדולה, אלא מנהג שאפשר לעמוד בו: הליכה משותפת פעם בחודש, ארוחת בוקר רק של שניכם, נסיעה קבועה או יום טיול נוסף בכל שנה. התקשורת נבנית מהצטברות של רגעים שבהם הילד מגלה שאנחנו באמת פנויים אליו.
להפוך את בר או בת המצווה לחוויה שיש בה משמעות
טיול בר או בת מצווה אינו חייב להחליף את המסיבה או את האירוע המשפחתי. הוא יכול להיות חלק נוסף מהתקופה הזאת – זמן אישי של הורה וילד, יום של משפחה מצומצמת או מסע משותף של כמה בני משפחה.
אפשר לבחור מסלול שמתחבר לסיפור המשפחתי, לשלב משימות ושאלות לאורך הדרך, להגיע למקום בעל משמעות או פשוט לצאת ליום שבו לא ממהרים לשום מקום. אין צורך בנאומים גדולים. פעמים רבות דווקא הליכה משותפת ושאלה אחת שנשאלת בזמן הנכון יוצרות משהו עמוק יותר מכל טקס מתוכנן.
במרכז סיור גלבוע מעיינות לזכר סרן צביקה קפלן www.gilma.co.il יצרנו מגוון פעילויות לבר ובת מצווה שמשלבות טיול, טבע, משימות וחוויה משותפת. הפעילויות נועדו להיות מהנות ומיוחדות בפני עצמן, ובאותה עת ליצור בדיוק את המרחב שבו הורה וילד יכולים לעצור, להיפגש ולפתוח שיחה שתמשיך הרבה אחרי שהטיול יסתיים.