ואני ראיתי ברוש
שניצב בתוך שדה מול פני השמש
בחמסין, בקרה
אל מול פני הסערה.
על צידו נטה הברוש
לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב.
והנה, מול הים
קם הברוש ירוק ורם.
הנה ברוש, לבדו
מול אש ומים.
הנה ברוש, לבדו
עד השמיים.
ברוש, לבדו איתן.
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד.
צביקה אהוב שלי שלנו, גיבור חייל, עמוח האש, זכינו להכיר אותך, לטעום מהטוב הזה.
אני רוצה לדבר, והמילים לא יוצאות.
לך אני לא דואג, אתה נמצא בעולם שכולו טוב, ליד נבי עקיבא ורועי קליין, ליד נבים וטובים שבזכותם אנחנו כאן.
הייתי רוצה לדבר על צביקה שלנו הפרטי, המשפחתי, אבל עכשיו עת מלחמנ, אז אני יגיד רק מה שאתה היית אומר:
"חברים, אל תתבלבלו, תיישירו מבט, אנחנו בתהליך של גאולה, וארץ ישראל נקנית ביסורים, אנא שימרו על אחדות"
אבינו שבשמיים, אבא נחום וחנון, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל וראשית צמיחת גאולתנו.
הגן עליה באברת חסדך, ופרוש עליה את סוכת שלומך, ונתת שלום בארץ.
ושמחת עולם ליושביה.
אבל'ה שלנו, הפכת מספדנו למחול, פיתחת שקנו ותאזרנו שמחה למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלוקינו לעולם.
אוהב ומתגעגע
חגי