,אורד צ׳רלס וינגייט נולד ב-26 בפברואר 1903 בעיירת הנופש נאייני-טאל שבהודו למרגלות הרי ההימאלאיה בשנת 1905 בעקבות פרישתו של אביו מהצבא, חזרה משפחתו לאנגליה.                                                              הוא היה בן בכור, קדמו לו שתי אחיות ואחריו עוד שני בנים ושתי בנות.                                                          אורד וינגייט גדל בסביבה נוצרית בכת דתית ששמה "אחוות פלימות" שמייסדיה קבעו כי יעודו של האדם, הוא למלא את דבר אלוהים והוא נושא באחריות אישית מול בוראו.                                                                   ילדי משפחת וינגייט למדו בחינוך ביתי שאותה למדה אימם.                                                                    האווירה בבית הייתה ספוגה בלמדנות והם כמעט ולא זכו בשעות פנאי, הילדים חונכו למשמעת קפדנית לעבודה קשה והסתפקות במועט.                                                                                                                       אורד נהג ללכת לכנסיה בימי ראשון בבוקר וללמוד תנ"ך בשעות אחר הצהריים.                                          התנ"ך היה גורם יסודי בחייו ובעיצוב אופיו עד יומו האחרון.                                                                            בגיל 12 נשלח אורד לבית ספר תיכון בשם "צרט ראהוז" באנגליה ושם למד 4 שנים.                                     אורד היה נער בודד שלא נטל חלק במשחקי חבריו בעיסוקיהם.                                                              במשך 4 שנותיו בבית הספר לא זכה באף פרס, לא התבלט באף מקצוע לימוד או בענפי ספורט, וסיים בציונים נמוכים. מסתבר שלא היה מאושר שם ביותר..                                                                                      בשלב זה של חייו דחה את תורתו של ישו הנוצרית, אך נשאר איתן כל חייו באמונתו שיש אלוהים והאמין שאלוהים הוא זה שמועיד אותו לשליחות בחייו.                                                                                               ב3 לפברואר 1921 הצטרף אורד וינגייט לאקדמיה מלכותית בווליץ במגמת קציני תותחנות.                     הלימודים באקדמיה הצבאית נמשכו שנים, וגם שם כמו בבית הספר לא הצטיין ווינגייט במיוחד, והתבלטה אצלו       תכונה שתזיק לו בכל שנות חייו, מרידה בסמכות ומשמעת כאשר נראתה לו טיפשית.                                   יום אחד הוזמן לשיחה עם מפקד האקדמיה שהבהיר לו שעליו להשתפר בלימודיו, שיחה זו השפיעה עליו עמוקות והוא שינה לחלוטין את התנהגותו.                                                                                                        בסיום לימודיו התחיל אורד להתכתב עם דודנו המפורסם גנרל סר פרנסיס רגילד ווינגיט, שהיה המושל הכללי של סודן ומפקד ראשי של הצבא המצרי ובהשפעתו החל ללמוד ערבית.                                                         ב1927 מגיעה וינגייט למצריים ונשלח לשרת בגבול סודן אריתריאה. שם גילה לראשונה כישרון יוצא דופן כאיש שדה ובעל כושר ניווט.                                                                                                                     באמצע מרץ 1933 כשסיים את שירותו בסודן, חזר לאנגליה באוניה ושם פגש את איווי פטרסון ואת בתה לורנה שהייתה אז בת 16. למרות שהיה מבוגר כמעט כפליים מלורנה, נישאו שנתיים לאחר מכן.                                  וינגייט נשלח לארץ כקצין מודיעין בזכות בקיאותו לענייני ערבים ובשפה הערבית, ועם בואו לחיפה החל מיד ללמוד את מצבי הכוחות בארץ.                                                                                                            כשהגיע התגלו בפניו התנאים האמיתיים בארץ והשתנתה דעתו מקצה לקצה, ועתה היה סבור שהאוכלוסייה          היהודית היא זו שזקוקה להגנה ולא הערבית. לכולם מסביב היה מוזר לראות בריטי שאוהד את היהודים.             וינגייט הזדהה עם העם היהודי בעקבות הטלטלות שעבר בחייו והרגיש לראשונה תחושת שייכות. וינגייט רצה מאוד לעזור ליהודים אך בהתחלה חשדו בו כיוון שהיה קצין בריטי וחשדו שהוא מרגל נגדם.                             אך עם הזמן הישוב היהודי החל לסמוך עליו יותר ונתן פקודה לשתף איתו פעולה.                                           וינגיט האמין שהיהודי הצעיר הטיפוסי- עובד הקרקע-  הוא בעל אינטליגנציה גבוהה, ויכולת פיזית העולה בהרבה על הממוצע של חיל הרגלים הבריטי.                                                                                                   באותה תקופה היה ציר נפט שעבר ממזרח הארץ לנמל חיפה, הערבים הבינו שכדי לעכב את מסחר          הבריטים בארץ הם צריכים לפוצץ אותו נקודתית, וכך עשו- הם הלכו בקבוצות קטנות בלילה ופוצצו אזור בציר.       הערבים הכירו את השטח הרבה יותר טוב מהבריטים ולכן הבריטים פחדו להילחם מולם בלילה, הבריטים המתינו לבוקר בכדי להגיב ועשו זאת בקבוצות צבאיות גדולות. שיטה זו לא עבדה היטב מאחר והאבדות היו קשות. בגלל המצב, וינגייט מבין שיש לשנות את הטקטיקה ולהילחם בשיטת גרילה- שיטה בה החיילים יוצאים בקבוצות קטנות בלילה בכדי שהאויב לא יבחין בהם.                                                                                                         כך הוקמו ״פלוגות הלילה המיוחדות״ שהיו מורכבות מלוחמים יהודים ציונים ולוחמים בריטים שאומנו על ידי אורד בנוקשות. בכדי לפתור את בעיית הראיה בלילה ובכדי שלא יווצר מצב שיהיה ירי על אחד מהצוות, עשה וינגייט שבקצה הרובה יהיה כידון, כך שאם מישהו יתקרב אליהם בחשיכה יוכלו להילחם נגדו ולא יהיו חסרי כל. אחד המבצעים שאורד ביצע היה על כוכב הירדן נגד כפר בשם כעוכב.                                                                   אורד וינגייט החליט לנקוט באמצעי זהירות מוגברים: תחילה שלח את כוחותיו לבושים במדים כחולים של תנועת נוער במשאיות לצד השני של כוכב הירדן (שמוכר כיום בשם נווה אור), שם היו החיילים מתארגנים למבצע ורק אז חזרו לנקודת ההתחלה שאותה קבע מראש.                                                                                             מטרת המבצע היה לשמור על ציר הנפט שעבר בנחל תבור.                                                                         אורד חילק את הכוחות ל3 פלוגות- 10 שעלו בראש רמת צירין, 10 ששמרו על הציר בנחל, ו10 שעלו לכוכב הירדן במטרה לנטרל את הכוחות הערבים שהיו בכפר כעוכב.                                                                       הערבים קלטו את הקבוצה האחרונה שעלתה לכוכב הירדן והחלו חילופי אש. מצבם של הלוחמים היה לא טוב כיוון שהערבים היו פי 3 מהם.                                                                                                               שני חבר׳ה נפצעים מכוחותינו והמצב מתחיל להרע, אחד מכוחותינו ששמו יוסף רוצה לזרוק רימון על הערבים אך המרחק גדול מידי. נוצר ויכוח בינו לבין חברי הצוות, ולבסוף יוסף זורק את הרימון ומצליח לפגוע- כך מסתיים הקרב.                                                                                                                                            ברודוויי שפיקד על הכוח שתקף את כעוכב שלח את יוסף לכפר תבור, שהיה במרחק 10 קילומטרים, במטרה להשיג עזרה לפצועים.                                                                                                                        יוסף הולך, מפנים את הפצועים והקרב מסתיים בניצחון של וינגייט.                                                               במאי 1939 מחליט הגנרל הבריטי בארץ לגרש את אורד מהארץ ולהשיב אותו להיות מוצב באנגליה, אך אורד לעולם לא התייאש ועזר ליהודים מכל מקום שהיה בו.                                                                                 מאנגליה נדד למקומות רבים, ולבסוף הוצב חזרה בהודו, ארץ הולדתו.                                                      בדרכו לשם התרסק המטוס שהיה עליו והוא וכל 9 הנוסעים האחרים שהיו על המטוס נהרגו. גופתו לא נמצאה עד היום, נמצאה רק הקסדה שלו.                                                                                                               אורד וינגייט היה איש אגדה שעזר המון לעם היהודי.                                                                                  הוא היה גם מעט משוגע- נהג לאכול בצלים שלמים, לשתות תה מגרביים ולקבל אורחים בערום.. יש טוענים שהייתה לו מחלת נפש בשם מאניה דיפרסיה(שינוי קיצוני במצבי רוח).                                                         כיום יש מכון אקדמי על שמו (מכון וינגייט), רחובות ויער לזכרו.                                                                          אנו מוקירים את מה שעשה עבורנו ואת האיש שהיה עד היום