קח מקל, קח תרמיל, בוא איתי את הגליל" (להקת פיקוד צפון)"

נשמע פשוט וקל.                                                                                                                             לקחת תיק ולצאת לטיול בגליל. הגליל מפותח ובטוח. תמיד היה כך, לא? לא!                                                 עד לפני יותר מ-30 שנה הגליל היה "מערב פרוע", רכסים גבוהים ולא מיושבים בישוב יהודי. והיום? כבישים מפותחים, אזורי תעשיה וישובים יהודיים. אז איפה הכל התחיל?                                                                     נחזור אחורה לתקופת ההתנחלות- בני ישראל נכנסים לארץ המובטחת וכל 1 מתוך 12 השבטים- בני יעקב, מקבל נחלה, את הצפון מקבלים שבטי: נפתלי, יששכר, חצי שבט המנשה, זבולון ואשר.                                                 אלו לא היו השבטים החזקים, הם לא היו קרובים למרכז הרוחני.                                                              שבטים אלו היו בעיקר עובדי אדמה ואנשים פשוטים. במרוצת השנים, לאחר פיצול הממלכות (ישראל ויהודה), שבטי ישראל גולים אל מחוץ לארץ ישראל והגליל ברובו נעזב והופך לאזור נכשל. (גלות 10 השבטים- 797 לפנה"ס). נתקדם עוד בהיסטוריה ונגיע לימי בית שני- היהודים שחוזרים מגלות בבל באים מכיוון צפון וחלקם לא חוזרים עד לירושלים. אלה נשארים באזור הגליל והגולן, לדוגמה: הישובים היהודיים- סחנין, גוש חלב, יודפת, גמלא ועוד. בשנת 60+ לספירה עם פרוץ המרד הגדול נגד הרומאים- תחת הנהגת יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלביוס- מחבר הספר "תולדות מלחמות היהודים נגד הרומאים") עבר מרכז המרד בהתחלה מירושלים אל הגליל. לאחר נפילת העיר יודפת- הרומאים מחקו את רוב הישובים היהודיים בגליל.                                                                 בסוף המרד הגדול- שנת 70 לספירה, עם חורבן בית המקדש השני- עברה ההנהגה היהודית- הסנהדרין, מירושלים אל העיר יבנה הסמוכה.                                                                                                        שנת 132-135 לספירה- עוברות עוד 70 שנה וכוכב חדש עולה באזור השפלה. תחת ברכתו של רבי עקיבא ואמירתו- "זה הוא המשיח שיחזיר לנו את המקדש ויציל אותנו מיד הרומאים"- מנהיג המרד- בר כוכבא.                             אך המרד נכשל, והרומאים מגלים את היהודים מאזור השפלה וההר צפונה- אל הגליל.                                הסנהדרין והישוב היהודי נודד צפונה בכיוון מערב- מזרח:                                                                    מיבנה לאושא, ומאושא ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לצפורי, ומצפורי לטבריא. וטבריא עמוקה מכולן, ]...[ אמר רבי יוחנן: ומשם עתידין ליגאל. 

(ראש השנה דף לא).                                                                                                                       בתקופת הסנהדרין בגליל בשנת 200 לספירה- קבע רבי יהודה הנשיא את המשנה בעודו יושב בציפורי (שנמצאת על רכס הרי נצרת, אז היתה עיר מעורבת: יהודים וגויים). בתקופת הסנהדרין בגליל עיצבו חכמים את היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה היום- ללא בית מקדש.                                                                                    הסנהדרין פעלה בגליל מעל 250 שנה עד לביטול סמכותה ע"י הקייסרות הרומית- ביזנטית שהתנכלה ליהודים בארץ ישראל.                                                                                                                                         רוב יהדות הגליל גלתה למדינות השכנות ולאיטליה- שם היו מרכזים יהודיים גדולים ונשארו מעט מאוד יהודים בגליל לצד גויים . רוב היהודים שנשארו ישבו מאוחר יותר בערי הקודש טבריה וצפת.                                  הגליל משנה את אופיו היהודי לאופיו הערבי מקומי- במהלך יותר מ-1500 שנות גלות ישובים כמו אושה, שפרעם, סחנין, גוש חלב (ג'יש חלב) ועוד, הוסבו לכפרים ערבים- פלאחים.                                                             יעברו יותר מ-1500 שנה בין תקופת הסנהדרין בגליל עד שתתחיל התעוררות של צעירים במזרח אירופה בעלי אופי חילוני וציוני רצון לעלות לארץ ישראל. לימים- יקראו קבוצות אלה אנשי "העליה השניה".                                     ואלו יחלו ליישב את העמקים מסביב לגליל: (ממזרח למערב:) עמק הירדן, עמק בית שאן, עמק חרוד, עמק יזרעאל, עמק זבולון ורצועת החוף של עכו- נהריה עד ראש הנקרה.                                                               אך ההר נשאר במשך שנים, למרות מלחמות וקרבות רבים, "שטח יהודי בשליטה ערבית"- על הדף- השטח שייך למדינת ישראל. בפועל- במהלך השנים- לא היה באזור אפילו ישוב יהודי אחד.                                           בשנת 1964 ממשלת ישראל מחליטה לצאת במסע התיישבות: לא ייתכן שבגליל לא יהיו תושבים יהודים. קראו לו "מבצע סו"ס"- סופסופ, שכולל התיישבות בגליל, והשקעת כספים.                                                              המטרות היו-                                                                                                                                       להקים עיר במרכז הגליל,  לסלול כביש שיחצה את הגליל מצפון לדרום, להקים גוש התיישבות באזור בירנית, גוש התיישבות נוסף בתפן, גוש התיישבות במשגב.                                                                                     מבצע סו"ס נכשל. הסיבות לכישלון היו בעיקר המיתון הכלכלי של שנות ה-60 ומלחמת ששת הימים.                 במבצע סו"ס הצליחו להקים את כרמיאל באמצע בקעת בית הכרם, עיר יהודית באמצע הגליל. החלו לסלול את כביש חוצה הגליל, הכביש יורד מבירנית עד צומת המוביל וזהו כביש מפותל ומסוכן. אזורי התיישבות במשגב ובתפן לא הוקמו במבצע סו"ס.                                                                                                             שנות ה-70: למרות שהגליל נמצא תחת ידיים יהודיות, אין בו כמעט יהודים.                                            במהלך השנים הללו מתחילים לדבר על כפ"תים- כפרי תעשייה. יש ניסיון להקים כפ"תים - אנשים שלא יתבססו      על חקלאות אלא על תעשייה. בגוש שגב הוקמו, שגב, עצמון ויעד. בכל יישוב היו 20 משפחות בסה"כ.             שנת 1978 היא נקודת ציון מאוד חשובה: מדינת ישראל מחליטה בכל הכוח ובכל העוצמה להביא יהודים לגליל. יש הסכמה מקיר לקיר, ובכנסת מאוד תומכים בהחלטה הזו. התכנית נקרא תכנית המצפים.                                    שני הגופים שדוחפים לתוכנית וגורמים לתכנית לפעול בשטח הם הסוכנות היהודית והמדינה, שצריכה להפשיר קרקעות חקלאות לבנייה.                                                                                                                      שר החקלאות אז היה אריק שרון והוא עמד בכך. במסגרת תכנית המצפים הוקמו 56 יישובים יהודים חדשים בלב האזור הערבי, כל גוש שגב: יובלים, רקפת, משגב, הררית, לבון, הר חלוץ, אבירים, מורשת.                               על רכס הרי שגור: צורית וגילון, מכמנית, כמון, לוטם.                                                                                  בכל 56 המצפים היו 10,000 תושבים יהודים חדשים בגליל.                                                                              מאז ועד היום, אם ניקח את נצרת ונמתח ממנה קו עד לצפת ומשם לנהריה, כל האמצע ריק כמעט מהתיישבות יהודית. כיום יש בגליל 450,000 בני מיעוטים, 200,000-250,000 יהודים.                                                            60 שנה לאחר הקמת מדינת ישראל, הגליל הוא לא בעל רוב יהודי.                                                            אף על פי כן, היהודים שכן בחרו להתיישב בגליל נשארו בו למרות הסיכון הביטחוני (פיגועי שנות ה-70, מבצע ליטאני, מלחמת של"ג, ההפצצות על אצבע הגליל, מבצע שומר החומות וההתפרעויות בגליל), הריחוק הפראפריאלי, וכל זאת מתוך ראייה ציונית-התיישבותית.