עץ השקד
השקדיה פורחת"
ושמש פז זורחת
ציפורים מראש כל גג
מבשרות את בא החג
טו בשבט הגיע
"חג לאילנות
שיר הילדים המוכר והאהוב נכתב על ידי המשורר ישראל דושמן שהתכוון לבטא את הסמליות של פריחת עץ השקד ומדבר על תחילת פריחתו פה בארץ, אלא שישנה רק טעות אחת בשיר, המשורר החליט לבטא את שמו של עץ השקד כ"שקדיה". מהשיר תפס השם ודבק בכולנו וכיום מכונה בפי רבים עץ השקד כ"שקדיה". ההנחה הרווחת היא שדושמן לקח את המונח משירו של לווין קיפניס "לשנה טובה שקדיה" שם הופיע כינוי זה לראשונה. אל דאגה, ישנם משוררים אחרים שהקפידו על ניסוח נכון כדוגמת המשוררת לאה גולדברג שכתבה גם היא שיר על עץ השקד היפיפה שבו דייקה בהחלט וכתבה-"בארץ אהבתי השקד פורח". אכן השקד מקדים לפרוח, עליו נושרים כבר בחודש ינואר ופרחיו מתחילים לפרוח עם בוא החורף כך שאם נצא עכשיו לטייל נזכה לראות את תחילת הפריחה הלבנה והוורודה של עץ השקד מלבלבת לנו בין כל הירוק שצומח מסביב. בשנים מסוימות בחורף קר במיוחד עלולה להתאחר פריחתו של השקד ולא לצמוח ישר עם בוא החורף אלא מעט מאוחר יותר, אך הפריחה שלו תהיה לרוב מינואר עד מרץ. עץ השקד הוא אחד ממני העצים המוגנים שיש לנו פה בארץ, וגדל לגובה של בין 3 עד 8 מטרים. שורשיו עמוקים ולכן הוא יכול לחיות גם במקום בו יש יחסית מעט מים, בנוסף הזרעים של שקד הבר הם מרים, ומכילים חומר שנקרא אמיגדלין שיוצר חומצה ציאנית שמקורה להיות מנגנון הגנה בפני בעלי חיים כך שירגישו טעם מר בפיהם ויירתעו מאכילת שאר הזרעים. חומצה זו עלולה להיות רעילה בכמויות גדולות ולכן לא מומלץ לאכול משקד הבר בכמות מופרזת. זרעי השקד התרבותי לעומת זאת מכילים רק כמות קטנה מאוד של חומצה זו בנוסף לכמויות גדולות של שומן, חלבון וויטמינים ומינרלים ולכן נחשבים לבריאים מאוד ומומלץ לאכול מהם. בזכות השיפור שעברו שקדים אלה הם גם מתוקים וטעימים לאכילה ואף יותר מזה- לשקד המתוק ערך גם כחומר רפואה: השקדים סותרים את חומצות הקיבה, משמשים תרופה נגד שיעול, משחררים ליחה, מדכאים כאב ראש, דיכאון ועוד. התרופה נוצרת ע"י כתישת הזרעים ומיצוי השמן מתוכם, או אכילת רסק הזרעים. ניתן לערבבו עם חלב, או עם מיץ לימון או עם דבש. ואולי הסיבה שהרמב"ם כתב בספרו פרקי משה: " השקדים הם המשובחים שבפירות", התכוון בכך לסגולותיהם הרפואיות
.השקד מוזכר גם בתנ"ך ובתלמוד ובארמית שמו לוז
לירמיהו הראה הקב"ה את השקד כסמל- בדו-שיח בין הבורא לירמיהו נשאל האחרון: "מה אתה רואה ירמיהו ויאמר מקל שקד אני רואה" ונענה: "כי שוקד אני על דברי לעשותו".. (ירמיהו א' יא') השקד מופיע גם כמאכל- כשהביאו בני יעקב מנחה ליוסף מזמרת הארץ (הפירות המשובחים), נכלל גם פרי השקד בתוכה: "מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים".. (בראשית מג' יא')
בשקד נמצא השורש ש. ק. ד מלשון שקידה, אם נסתכל שוב בדו השיח בין ה' לירמיהו נראה שגם שם מוזכר השקד בלשון שקידה והשקד אכן ידוע בחריצותו ושקידתו לפרוח מוקדם מכל העצים.
אנחנו יכולים ללמוד מחריצותו ושקידתו של השקד ולקחת על עצמנו משהו לשקוד(להתמיד) בו, משהו שהיה לנו חשוב אבל לא התמדנו לקיימו כראוי. עכשיו שהכל מתחיל ללבלב ולפרוח בחוץ זה בדיוק הזמן לצאת, להתרשם מכל היופי ולחשוב כיצד אנחנו משתפרים בהתמדה זו.
